מדינת היהודים שלי- חיים ביבס יו"ר השלטון המקומי

לפני 125 שנה בדיוק פורסם הספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל.
הספר הזה פיצח את הצורך הקיומי של העם שלנו במדינה משלו והיה התשתית הרעיונית להקמת המדינה. הספר נתקל בהתנגדות גדולה באירופה אבל שנה וחצי אחרי, הרצל כבר כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. הוא המשיך כל חייו לפתח ולקדם את התנועה הציונית למרות שלא זכה לראות את החזון שלו מתגשם. 
הרצל לא היה רק משפטן ועיתונאי, הוא היה גם מחזאי. מספרים שזה הספר היחיד בו ציין הרצל את היותו ד"ר למשפטים, כדי שיתייחסו ברצינות לספר ההגות שלו ולא יראו בו עוד מחזה קליל. 
אולי בזה טמון כוחו של הרצל. הוא היה איש של דימיון וחזון וגם איש של מציאות. היתה לו את היכולת לראות את המציאות כמו שהיא, את המצוקה של העם היהודי, את האנטישמיות הגואה, ובו זמנית היתה לו יכולת לעשות זום אאוט להסתכל על הדברים מהצד, מרחוק, לדמיין מעל המציאות את מה שאפשר וצריך לקרות בה. 
אני מאמין שזה מה שצריך גם היום. היכולת להבין את המציאות, לרדת לפרטי הפרטים שלה, להכיר מקרוב את האנשים, את השטח ובו זמנית גם להבין לאן צריך ללכת ולהוביל לשם. 
הרצל כתב בספר מדינת היהודים "תמיד בהיסטוריה בעתות מצוקה אנחנו מתאחדים ומגלים לפתע את כוחנו. ואכן יש לנו את הכוח לבנות מדינה. ואפילו מדינה למופת".
הרצל צדק!
יש לנו יכולת לבנות מדינה כזו. להמשיך ולבנות חברה משגשגת כלכלית, מתקדמת טכנולוגית והכי חשוב חברה מאוחדת.