מלך היהודים האחרון – 125 שנה למדינת היהודים יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, יו"ר יש עתיד.

לפני הרבה שנים כתבתי יחד עם דבורה עומר, זכרה לברכה, מחזמר על הרצל בתיאטרון הבימה. הוא נקרא "מלך היהודים".

ובמחזה בדרך כלל יש איזה גרעין של אמת שלא מגיע לבמה, לא אומרים אותו בקול רם, אבל הכותבים יודעים שהוא המנוע של המחזה. והמנוע האמיתי של "מלך היהודים", של המחזה שכתבנו על הרצל, היה העובדה שבעצם כל מי שהוא פגש חשב שהוא משוגע. כל אדם שדיבר איתו אמר: האיש הזה משוגע, הוא מדבר על משהו שלא יקרה לעולם, אבל אני אקשיב לו בנימוס, יש לו זקן, הוא איש יפה, נקשיב לו. 

לא קלטו אז, כפי שלא קלטו הרבה שנים אחר כך, שבמובן מסוים זהו הגרעין הפועם של מהי מנהיגות: היכולת להכיל בתוכך גם את הכישלון האפשרי, גם את הפגיעות, שמתחייבת מזה שאתה נאבק על משהו שאתה לא יודע אם הוא יצליח; אתה לא יודע אם הוא יעבוד.

המדינה הזאת שהוא מתאר ב"מדינת היהודים", הוא לא באמת יודע אם היא תקרה ובכל זאת הוא נלחם עליה, כי בזה הוא מאמין; כי הוא לא מוכן להיות חלק משום עדר אלא הוא מתעקש על האמת כפי שהוא מבין אותה. 

התנועה שהוא הוביל, התנועה הציונית, הייתה תנועה חילונית, ובכל זאת היה איזה גרעין יהודי עמוק בכל הרעיון. במובן מסוים הפרק הרביעי ב"מדינת היהודים", שבו נמצא התיאור הנפלא על המדינה הזאת שהוא רוצה לבנות, הוא התכתבות לא מודעת עם הפרק הרביעי בשמונה פרקים של הרמב"ם, שמדבר על דרך האמצע, שמדבר על המתינות כבסיס החיים. המשולש הזה שהרצל הציב נגד המגזריות, נגד הקיצוניות, בעד הליברליות, הוא גם המשולש שהרמב"ם הציב נגד המגזריות, נגד הקיצוניות, בעד ליברליות. 

הסיבה שהיה כל כך חשוב להרצל להציג מודל כזה של תפיסת מרכז היא שהייתה לנגד עיניו לא רק המחשבה על מהו המודל הטוב אלא הייתה לו גם מחשבה על מה המודל הרע. היה מולו מודל רע שהוא תפקד מולו כאיש פוליטי, והמודל הרע שהרצל ראה לנגד עיניו היה הסולטן הטורקי.

הוא הבין והכיר מקרוב איך נראים החיים תחת הסולטן הטורקי, כי מולו הוא עבד; הוא ידע איך נראית חצר מושחתת של שליט מושחת; הוא ידע מה קורה למדינה שבה יש חוקים מסוג אחד לשליט ולמקורביו וחוקים מסוג אחר לכל שאר האזרחים; הוא ראה איך נראית הסתאבות של שלטון שמרגיש חזק מדי; הוא ידע מהו המודל הרע למדינה, ולפיכך הוא ישב לכתוב איך נראה המודל הטוב. 

דווקא בימי משבר לאומי, אנחנו רואים כמה משמעותית תפקודה של הנהגה, משבר הקורונה פגע בכל העולם, המגפה לא מבדילה בין ניו זילנד לישראל, לארגנטינה או אוסטרליה, השוני היחיד, זו הדרך בה התמודדה הממשלה עם הנגיף, דרך קבלת ההחלטות, סדרי העדיפות והיכולת לעבוד ביחד כקבוצה. הרצל צדק. מדינה זקוקה להנהגה מאוזנת, נקייה משיקולים פוליטים וסחטנות. ממשלה שפויה. לא שליט יחיד. לא בית מלוכה.

יש מורשת אחת להרצל והמורשת הזאת היא שהוא יהיה מלך היהודים האחרון.