מדינת היהודים שלי- מאת ירדנה ארזי

מדינת היהודים שלי מתחילה במסע האישי שעברו ההורים שלי, שני אנשים שילדותם נקטעה על ידי מלחמת העולם השנייה

נעקרו מבתיהם חייהם הקודמים. אבי נמלט מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ועלה לישראל, אמי מצאה את עצמה כילדה בת 12 לוקחת חלק בפעילות מחתרת ההתנגדות הצרפתית ולאחר המלחמה נשלחה לכאן לבדה.

בני הדור שלי, כמעט כולם, הם ילדים להורים שעזבו בבת אחת את חייהם הקודמים. חלקם המשיכו להתגעגע עוד הרבה שנים. הקונספט של מדינה שכולם בה מהגרים, מגיעים מתרבויות שונות, שפות שונות, מנהגים שונים, טומן בחובו גם געגוע תמידי למשהו שהיה ואבד. אנחנו גדלנו על ברכי הגעגוע הזה ואולי בגללו גם אנחנו נהנים להתרפק מפעם לפעם על נוסטלגיה נעימה לישראל האבודה והיפיפייה והנשכחת...

מדינת היהודים שלי היא אור לגויים. בלי ציניות, בלי קלישאות. גדלנו על הנרטיב הזה של מדינה לתפארת. ואני מצפה מישראל להמשיך ולהיות כזו תמיד. זה אומר להקפיד הקפדה יתרה על שוויון, על זכויות אדם, על מוסריות וחמלה גם בין אדם לאדם וגם בין האדם לבין הטבע ובעלי החיים.

לפעמים הציפיה הזו מתורגמת לביקורת אבל "נאמנים פצעי אוהב". במדינת היהודים שלי גם היהדות היא בחירה ולא כפייה, ויש מקום לכל סוגי היהדות, החרדית, הדתית, הסרוגה, הרפורמית, החילונית וגם האתאיסטית. הערך היהודי הכי בסיסי הוא "ואהבת לרעך כמוך" – רעך באשר הוא אדם. ללא הבדל דת, גזע, מין או נטייה מינית.

מדינת היהודים שלי היא יותר בן גוריון מהרצל. בכיתה בבית הספר הייתה על הקיר תמונה של המרפסת והזקן ולמדנו בספרים על האיש והחזון, אבל בחיי היומיום בחיפה של שנות החמישים והשישים היינו עדים לשנותיה הראשונות של ישראל ואותן עיצב "הזקן". הייתה לנו המון גאוות יחידה ואני נושאת אותה עד היום. לא משנה מה, אני בצד של ישראל.

פטריוטית מכף רגל ועד הראש. המחשבה שיש מי שמנסים לנכס רק לעצמם את הזכות על אהבת המדינה מקוממת אותי. אנשים יקרים לי מאוד שילמו בדמם ובחייהם על הגנת המולדת. הגיע הזמן שכולנו נחזור לאהוב את המדינה במקום לריב מי אוהב אותה יותר.

מדינת היהודים שלי עוברת טלטלה קשה, יחד עם כל מדינות העולם. אבל הטלטלה מורגשת הרבה יותר שמתמודדים איתה תוך כדי פילוג בלתי פוסק. אנשים בשנה האחרונה איבדו את היקרים להם, איבדו מקומות עבודה, איבדו יציבות כלכלית. האדמה נשמטה להם מתחת לרגליים. אבל התקווה לא אבודה. זו המהות של להיות ישראלי. לדעת מתוך הקושי אפשר להצמיח מחר טוב יותר. וזו המדינה היחידה שלנו אז שווה להתאמץ בשבילה. ואם תרצו אין זו אגדה.