חיפוש
   חיפוש
אישים
עולם התוכן/מאגרי מידע  >>  אישים  >>  זאב (ולדימיר) ז''בוטינסקי (1880-1940)

זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי (1880-1940)

 ממנהיגי התנועה הציונית, עיתונאי וסופר, מייסד תנועת בית"ר וההסתדרות הציונית החדשה.

מילדות לבגרות
זאב ז'בוטינסקי נולד ב-1880 בעיר אודסה שברוסיה למשפחה מסורתית מהמעמד הבינוני, אך זכה לחינוך ליברלי. כשהיה בן 18 יצא ז'בוטינסקי ללמוד משפטים, בשוויץ ובאיטליה. במקביל ללימודיו האקדמיים עסק בכתיבה עיתונאית עבור עיתונים רוסיים תחת שם העט "אלטלנה". כתיבתו זכתה להערכה רבה והוא הוכר במהרה כאחד מן העיתונאים הטובים בשפה הרוסית.

ההכרות עם הרצל והציונות
בשנת 1901 חזר ז'בוטינסקי לעיר הולדתו אודסה. פוגרום שנערך ביהודי קישינב ב-1903 הביא את ז'בוטינסקי להתגייס לפעילות ציונית. הוא הקים יחידות להגנה עצמית יהודית ונלחם על זכויות המיעוט היהודי ברוסיה. באותה שנה נבחר זבוטינסקי לציר בקונגרס הציוני השישי, הקונגרס האחרון בו השתתף הרצל. בתקופה זו פעל רבות למען הפצת התרבות העברית והיהודית ברחבי רוסיה וכן למען הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילותו הציונית
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, יצא ז'בוטינסקי בשליחות עיתון מוסקבאי כדי לדווח מהחזית. הוא נפגש עם יוסף טרומפלדור והחל לפעול להקמתם של גדודים עבריים שישתתפו בכיבוש ארץ ישראל. לצורך כך, נסע בשנת 1917 ללונדון, שם קיבל אישור רשמי להקמת הגדוד העברי. ז'בוטינסקי עצמו שירת בגדוד הראשון בדרגת סגן, והשתתף בקרב כנגד הטורקים על מעברות הירדן ובכיבוש א-סאלט, ועל כך קיבל עיטור של כבוד מהצבא הבריטי.בתום המלחמה פורק הגדוד העברי, למרות המחאות מצד ז'בוטניסקי.

בשנת 1920 עמד ז'בוטינסקי בראש הגנת ירושלים בפני פרעות הערבים. בעקבות כך נעצר על ידי הבריטים באשמת נשיאה בלתי חוקית של נשק, ונידון ל-15 שנות עבודת פרך. מאסרו עורר סערה ומחאה ציבורית והוא זכה לחנינה.

החל מ- 1921 שימש ז'בוטינסקי כחבר ההנהלה הציונית והיה ממייסדי 'קרן היסוד'. אולם ב-1923 התפטר ז'בוטינסקי מתפקידו לאור חילוקי הדעות בינו והין ההנהלה. זבוטינסקי סבר כי יש לנקוט בקו פעולה לוחמני יותר כנגד הממשל הבריטימזה שנוקטת ההנהלה הציונית. באותה שנה ייסד את תנועת בית"ר (ברית יוסף טרומפלדור) שהוקמה במטרה לחנך את חבריה ברוח לאומית וצבאית, שתביא להקמת מדינה יהודית משני צידי הירדן. בשנת 1925 הקים ז'בוטינסקי את הצה"ר (ברית הציונים הרביזיוניסטים), שדגלה בהקמת מדינה עברית בארץ-ישראל לאלתר, והפך להיות לדובר האופוזיציה המרכזי בקונגרסים הציונים.

בין השנים 1929-1928 שימש כעורך העיתון 'דואר היום' וניהל פעילות מדינית ענפה. בשנת 1929 יצא ז'בוטינסקי לסדרת הרצאות בחו"ל והשלטונות הבריטים סירבו לאפשר לו לשוב ארצה. מאז ועד סוף ימיו הוא חי בגולה.

בשנת 1935 פרש ז'בוטינסקי כליל מההסתדרות הציונית, שסירבה להגדיר את כינונה של מדינת היהודים כמטרתה המוצהרת של הציונות, וייסד את הצ"ח (ההסתדרות הציונית החדשה) . בשנת 1937 הפך האצ"ל לזרוע הצבאית של תנועת ז'בוטינסקי, והוא קיבל את הפיקוד על הארגון. שלושת הגופים שבראשם עמד–: הצ"ח, בית"ר והאצ"ל, פעלו יחד להעלאתם הבלתי לגאלית של רבבות מעפילים מאירופה לארץ-ישראל, בעליית 'אף-על-פי' במסגרתה הפליגו מנמלי אירופה יותר מ- 40 אניות שהעלו ארצה, ללא רשות השלטונות הבריטיים, רבבות מעפילים.

כתביו
במקביל לעבודתו המדינית, המשיך ז'בוטינסקי לאורך השנים גם בכתיבה ותרגום של שירה, מחזות, מאמרים, רומנים ביניהם 'שמשון' , 'מגילת הגדוד' ו'חמשתם' . תרגומו של זבוטינסקי ל'תופת של דנטה' נחשב ליצירת מופת.

בשנת ,1940 בעת ביקור במחנה קיץ של בית"ר בארה"ב, נפטר ז'בוטינסקי מהתקף לב. על פי צוואתו, הועלו עצמותיו ועצמות רעייתו ארצה, לקבורה בהר הרצל בירושלים בשנת 1964.

 
בניית אתרים  
  עמוד הבית | מפת האתר | צור קשר  
האתר הוקם בסיוע הקרן לירושלים