|
מוזיאון הרצל מאפשר מפגש חווייתי עם דמותו של בנימין זאב הרצל ועם החזון הציוני. במהלך הסיור אנו מתלווים אל הרצל ואל נקודות ציון בחייו, תוך דיאלוג מתמיד בין העולם דאז והמציאות בת זמננו.
מסכים אורקוליים חדשניים מציגים לפנינו תמונות מחייו של הרצל, המשובצים במסמכים, תעודות ותמונות מקוריות. בשל אהבתו של הרצל לכתיבה ולתיאטרון, סיפורו של חוזה מדינת היהודים ושל התנועה הציונית משורטט לצד סרט תיאטרלי המלווה את התערוכה. במהלך הסרט מלהק הבמאי הישראלי הנודע מיכה לוינסון שחקן צעיר ומבטיח (ליאור מיכאלי) לתפקיד בנימין זאב הרצל. לוינסון מדרבן את השחקן המיועד להעמיק את היכרותו עם חוזה מדינת היהודים, על מנת שיוכל לגלם את דמותו בצורה מרשימה ואמינה.
"מה יש לשחק"? – מתפלא מיכאלי בתחילה, "כל מה שצריך (כדי לגלם את הרצל) זה זקן ומרפסת!" – אך הבמאי מבהיר כי אם הוא רוצה להיכנס לנעליו של הרצל עליו להבין את הרעיון, את האידיאה ואת החזון של מייסד הציונות.
במהלך הסרט אנו מצטרפים אל מסעו של השחקן בדרך לגיבושה של הדמות אותה הוא עומד לגלם. הוא נחשף בהדרגה לעולמו של הרצל, לדפוסי החברה בתקופתו, לרגשותיו הפנימיים, עוצמת עקרונותיו והנחישות בה ניהל את מעשיו. אנחנו – כמוהו, זוכים להיכרות אינטימית עם חוזה מדינת היהודים וצופים בדיאלוג מרתק בין 'הרצל האמיתי' מן העבר לבין 'הרצל הבדיוני' של ימינו.
המוזיאון מחולק לארבעה חללים המתארים את התמורות שחלו בדרכו של חוזה המדינה, החל מנעוריו המוקדמים כאירופאי בורגני הנאמן למורשת האוסטרו-הונגרית ולתרבות הוינאית של המאה ה –19', ועד להיותו מדינאי מתוחכם, הפועל ומסור כל כולו להגשמת החזון ולהקמת מדינה יהודית עצמאית באדמת ארץ-ישראל.
המוזיאון מחולק לארבעה חללי תצוגה, המשרטטים את התמורות שחלו בדרכו של הרצל.
בחדר הראשון נקלע השחקן לתקרית אנטישמית בבית קפה וינאי של המאה ה-19'. בהמשך, אנו צופים במשפט דרייפוס ועדים למראה המזעזע של תלישת דרגותיו של הקצין היהודי, שבירת חרבו וההמון הזועם שקורא: "מוות ליהודים!".
משפט זה השפיע רבות על הרצל; אנו ננסה להבין את רגשותיו הקשים ונשתתף עמו בתחושת המחוייבות לאחיו היהודים, אשר סבלו מפרעות מצמררות, מעלבונות חוזרים ונשנים ומתסכול הולך וגובר. דרך זה, נבין את הנסיבות שהובילו את הרצל לכתוב את "מדינת היהודים" ונלמד מהם הגורמים אשר הביאוהו להירתם לטובת בני עמו ולפעול להקמת התנועה הציונית בשאיפה להבטיח פתרון יציב למצוקתם ולמצוא מענה לבעיית האנטישמיות.
החדר מעוצב כאולם בו התקיימו הקונגרסים הציוניים בבאזל, שהראשון בהם נערך ב-1897. צוות עובדים מיומן שקד במשך כשלוש שנים על שחזורו של האולם המקורי, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. ואכן, בחלק זה נראה את ההכנות לקונגרס הראשון, ההתרגשות שאחזה במשתתפיו ובראש ובראשונה בהרצל ונלמד על הקונגרסים הבאים שהתקיימו בבאזל בימיו של הרצל ועל סוגיות מעוררות המחלוקת שנתעוררו בהם.
בנוסף, אנו מתוודעים למאמציו הדיפלומטיים של הרצל למען השגת צ'רטר – זיכיון בינלאומי להקמת מדינה יהודית, ומצטרפים אל מסעותיו בארץ-ישראל ובאירופה, בהם נפגש עם אישים בכירים בצמרת ההנהגה העולמית דאז, כמו הקיסר הגרמני, הסולטאן התורכי ולורד צ'מברליין האנגלי.
כעת נכנסנו לחדר עבודתו של הרצל. הרהיטים שעמדו בחדרו, וביניהם שולחן העבודה עליו כתב את "מדינת היהודים", עברו תהליך ממושך של עבודות רסטורציה אשר שימרו את חדר העבודה המקורי. במקום מוצגים גם חפציו האישיים של הרצל - יומנים, תעודות ותמונות, גלויות ששלח, כלי כתיבה ואפילו קופסת סיגריות.
בחדר זה נהיה לצידו ברגעיו האחרונים, נלמד על סופו הטראגי של הרצל, אשר נפטר בהיותו בן 44 בלבד ונצפה בסרט מרגש המתעד את העלאת עצמותיו לקבורה בישראל.
"אם תרצו אין זו אגדה" כתב הרצל בחולמו על מדינה יהודית עצמאית, שנתפסה אז כדבר אשר קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, להגשימו. וכעת, יותר ממאה שנה לאחר מותו, נשב בחלל האחרון של המוזיאון ונראה כיצד השחקן שלבש את דמותו של הרצל ניצב מול מסך פנורמי מרשים ומתבונן מצד אחד בהישגיה של מדינת ישראל, ומצד שני, בסוגיות הקשות שמלוות את חיינו במדינה היהודית.
"אם תרצו הרי זו אגדה" ,החדר מותיר בנו נקודות רבות למחשבה באשר לעתידנו: כיצד אנו משמרים בימינו את מורשתו של הרצל? מהם הערכים אותם נרצה לטפח? מה השגנו, ואילו אתגרים עוד ניצבים בפנינו? כיצד עלינו להתמודד עמם? – גם לאחר סיום הסרט, זה לא נגמר, זה רק הסוף... המבקרים יוכלו להוסיף ולעסוק בשאלות אלו גם בתום הביקור במוזיאון, באמצעות הסדנאות והסיורים המגוונים המוצעים במרכז הרצל. |
